פרסומי המכון

העיתונות העברית המודרנית נולדה עם השבועונים הראשונים במחצית המאה התשע-עשרה באירופה ועשתה שם כברת דרך ארוכה עד שהורישה את מאפייניה ותכונותיה, את מורכבות בעיותיה, הישגיה, פחדיה, תסביכיה וחלומותיה למדיה הארצישראליים והישראליים. אבל זרעי התכונות האלה כבר היו נטועים בה בצורותיה המוקדמות, מאז החלה להתעצב "תקשורת יהודית".
ארבעה-עשר פרקי הספר עוסקים בהיסטוריה של אמצעי התקשורת ובתולדות אנשי התקשורת, בד בבד עם ההיסטוריה כפי שהיא משתקפת בתקשורת (שלא אחת שותפה לעשיית ההיסטוריה). פרקים אלה נועדו להמחיש את האפשרויות הרבות הגלומות במחקר בתחום זה. ומעבר להיבט המחקרי ימצא קהל הקוראים הרחב בדפים אלה סיפור של הרפתקה מרתקת, שפושטת ולובשת צורה לאורך הדורות, אך נמשכת גם בימינו.

גדעון קוץ הוא פרופסור מן המניין לתקשורת והיסטוריה יהודית, ראש החוג לתרבות עברית ויהודית ולימודי ישראל באוניברסיטת פריס 8 וראש המכון האירופי לחקר התרבות העברית. מחקריו, שתורגמו ללשונות רבות וזכו בפרסים שונים, עוסקים בתולדות העיתונות והתקשורת בחברה היהודית, תעמולה ותקשורת בינלאומית. הוא עורך "קשר" - כתב העת לחקר תולדות העיתונות והתקשורת בעולם היהודי ובישראל, בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, ו"ראה" - כתב העת לחקר התרבות העברית באירופה. הוא משמש ככתב רשות השידור באירופה ושליח מיוחד ברחבי העולם.

שנות התשעים של המאה העשרים ייזכרו בתולדות החברה בישראל כשנים סוערות בעומדה על סיפן של הכרעות היסטוריות שחצו השקפות עולם ותפיסות פוליטיות מנוגדות.
המאבק הציבורי והפוליטי שניטש בין מצדדי תהליך השלום עם הפלסטינים ובין מתנגדיו העמיק את הפילוג וההקצנה בחברה הישראלית ושיאו ברצח פוליטי של ראש הממשלה יצחק רבין.
חסידות חב"ד עמדה בשנים אלה בתווך בין שני תהליכים היסטוריים סותרים מבחינתה: תהליך שלום הכרוך בפשרה טריטוריאלית והציפייה לביאת המשיח. המאבק על ארץ ישראל השלמה הונע מתפיסתה המשיחית. בשני המקרים בלטה חב"ד בשימוש נרחב באמצעי התקשורת הקיימים להפצת מסריה, בניסיון להשפיע ולעצב את דעת הקהל בישראל.
ספר זה בוחן תמורות המתחוללות בחסידות חב"ד, תוך בחינת השימוש שהיא עושה בעיתוניה כ'שופר' להפצת משנתה.
בחינת יחסה של חב"ד לסוגיית גבולות ארץ ישראל תורמת להבנת אחת מבעיות היסוד של השיח הפוליטי בישראל. המחקר בספר מבהיר כי השיח בין הציבור החילוני לדתי אינו עומד במישור אחד משום שכל צד יונק את סמכותו ממקורות שונים. הסתירה המתקיימת בין מדינה דמוקרטית למדינה יהודית עולה בכל עוזה בהכרעות מדיניות.  כך בתהליך השלום וכך בתכנית ההתנתקות הנידונים בספר זה. 

ד"ר אורלי צרפתי היא חוקרת ומרצה לתקשורת, ראש החוג לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל. עיקר מחקרה מתמקד בהיבטים שונים של יחסי הגומלין בין אמצעי התקשורת והחברה החרדית והדתית בישראל.
 

ספרו של ההיסטוריון יוסף גורני - קריאה באין אונים הוא המחקר היחיד, המקיף והיסודי ביותר, המשווה את עמדת העיתונות היהודית לנוכח השואה במלחמת העולם השנייה בארץ ישראל, ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות, בעברית, יידיש ואנגלית.

גורני בוחן את עמדתה של עיתונות זו בשתי תקופות: הראשונה - מפרוץ המלחמה בספטמבר 1939 עד אוקטובר 1942, השנייה - מנובמבר 1942 עד סופה במאי 1945. המחקר מגלה כי בתקופה הראשונה שלטה בעיתונות אי-הוודאות, עם נטייה אופטימית זהירה באשר לגורלם של יהודי אירופה הכבושה. ואילו בתקופה השנייה, כאשר ממדי הרצח ההמוני קיבלו אישור רשמי, מבליט גורני את הכרת חוסר האונים הפוליטי-לאומי אשר העיתונות היהודית נתנה לו ביטוי זועק, לנוכח יחסן של המדינות החופשיות. 

המחקר מראה כי העיתונות היהודית בארצות אלה, בלשונותיה השונות, היוותה מקור נאמן למסירת מידע על המתרחש בארצות הכיבוש, חרף העובדה שהידיעות אשר זרמו אליה, היו תחילה קשות מכדי להתקבל באמון מלא. עיתונות זו משמשת אחד המקורות החשובים להבנת המציאות הקיומית היהודית על שני פניה, בארצות הכבושות ובארצות החופשיות. היא הייתה הקול הגלוי, הרב לשוני, של ה"קהילייה הלא-מדומיינת" - כהגדרתו של גורני - של העם היהודי בעולם.
בכל אלה מעניק הספר לקורא הבנה נוספת ומעמיקה יותר של הפרק ההיסטורי הטרגי ביותר בתולדות העם היהודי.

יוסף גורני הוא פרופסור להיסטוריה, בעבר ראש המכון לחקר העיתונות היהודית באוניברסיטת תל אביב.
ספריו הרבים עוסקים בנושאים: תולדות תנועת הפועלים היהודית בארץ ישראל ובתפוצות, העימות היהודי-ערבי, יחסי ישראל והתפוצות, ההגות היהודית בארצות הברית ובישראל לאחר השואה, ואחרים.
חתן פרס בן-צבי (1975), פרס הספר היהודי בארצות הברית (1994) ופרס ביאליק (2006).

הוצאת הקיבוץ המאוחד | אוניברסיטת תל אביב
 

חוברת זו מנסה לעקוב אחר מה שהתפרסם ב-42 עיתונים יהודיים בארץ-ישראל וברחבי העולם היהודי במהלך השבוע הראשון לקיומה של מדינת ישראל - מ-14 עד 21 במאי 1948. מן המבחר המובא בעמודי חוברת זו אפשר לעמוד על ההתלהבות הרבה שבה נתקבלו הקמת מדינת ישראל והכרת ארצות הברית וברית המועצות בה בעיתונות היהודית ברחבי העולם, בשבוע הראשון שלאחר הקמת המדינה. אותם עיתונים שהופיעו מ-15 במאי ואילך גם מתארים בהרחבה את פלישת צבאות מדינות ערב ואת עמידת המדינה הצעירה במערכה הכבדה להדיפתם. 
40 העיתונים של שנת 1948 מהווים קורפוס מיוחד במינו. הם מאפשרים לנו להציץ אל מעבר לכתפינו אל הימים ההירואיים ההם של 1948, ואל הרוח שנשבה בישראל הלוחמת על חייה ובעולם היהודי המלווה אותה בנאמנות ואף מסייע לה במאמץ מדיני וכספי, ואף בלחימה עצמה. רוח התקופה עולה מבין העמודים המצהיבים, שאנו החזרנו להם, במידת מה, את נעוריהם.
 

This booklet traces the reactions of 42 Jewish newspapers in Israel and abroad during the first week of the State of Israel, May 14-21, 1948, and reflects the deep emotion evoked in the Jewish press throughout the world by the establishment of the State of Israel and the American and Soviet recognition of it during the week following the proclamation of independence. Those papers that appeared from May 15th onward also carried detailed descriptions of the invasion by the Arab armies and the grim campaign mounted by the young state to repel them. These 42 newspapers constitute a unique documentary corpus. They allow us to glance back at the heroic days of 1948 and recapture the spirit of Israel fighting for its life and the loyalty of the Jewish world which supported it politically, financially and even in the actual fighting. This Zeitgeist wafts from the faded pages, which have in some measure been given a new lease on life.

מלחמת המפרץ, שנמשכה חודש וחצי, מאמצע ינואר עד סוף פברואר 1991, הותירה את רישומה העמוק על ישראל, אף שהמדינה וצבאה לא השתתפו בה באופן פעיל. הייתה זו המלחמה הראשונה שבה העורף הפך לחזית ולצה"ל היה תפקיד עקיף בלבד. כל חלקי החברה הישראלית היו מעורבים במלחמה, כמעט תמיד באורח סביל, תופעה בלתי-מוכרת בכל המלחמות הקודמות. 
תלמידי התוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב, שלמדו בסמסטר ב' ב-1991 בשיעורו של שלום רוזנפלד על חדשות, קיבלו מטלה לעקוב אחר פרסומי העיתונות היומית הישראלית בששת השבועות האמורים. הם עשו זאת מיד בתום המלחמה, כאשר הונחו לבדוק ארבעה מהעיתונים הגדולים באותם ימים: הארץ, ידיעות אחרונות, מעריב וחדשות. כל קבוצת תלמידים קיבלה על עצמה לסרוק ולסקור את אחד מארבעת העיתונים, ועל הסטודנטים הוטל "לצלם" את נקודת מבטה של התקשורת הכתובה בישראל על המלחמה משלושה היבטים: הצורה, התכנים והמסרים. 
עבודתן של ארבע הקבוצות רואה אור בספר שלפנינו. מן הראוי להדגיש כי אין מדובר במחקר, אלא במעין סקר, שלא הקיף את כל התקשורת הכתובה הישראלית בעת מלחמת המפרץ וגם לא עסק בתקשורת האלקטרונית, להוציא אותם מקרים שבהם היא אוזכרה בעיתונים הנסקרים. לזו - על הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים המרכיבים אותה - היה מקום מרכזי בחיי אזרחי המדינה בתקופת המלחמה, ויעיד שם הספר - נחש צפע - הלקוח מהודעת האזעקה שהושמעה באמצעי התקשורת האלקטרוניים. יש לראות, לפיכך, את העבודה שלפנינו כבסיס לעבודת מחקר עתידה, על תפקידה ותפקודה של העיתונות הישראלית בעת מלחמת המפרץ.  
 

החוברות עתונים, כתבי עת ופרסומים יהודיים בברית המועצות לשעבר, 1994-1988 ועתונים, כתבי עת ופרסומים יהודיים: רוסיה, 1994-1960 הן חוברות ביבליוגרפיות משלימות בשלוש שפות (רוסית, עברית ואנגלית) של פרסומים יהודיים, ובכללם גם פרסומי מחתרת (סמיזדט). את החומרים אסף ולדימיר קרסיק וערך מרדכי נאור, ושני הכרכים נדפסו על ידי המכון לחקר העיתונות לשימושם של ספריות, עיתונאים, חוקרים ומכוני מחקר ברחבי העולם. הם משקפים את מאבקם של אנשי הרוח היהודים ברוסיה וברפובליקות של ברית המועצות לשעבר לשמור על עיתונות חופשייה ועצמאית בשפה הרוסית, שפת המקום ברפובליקות השונות, ביידיש ובעברית. מלבד כותרות העיתונים ותיאורם, שני הכרכים כוללים שמות של עורכים וחברי צוות, שרבים מהם התיישבו מאז בישראל או בארצות אחרות, ומידע נוסף שנאסף על ידי המחבר ממקורות כגון מוציאים לאור ועיתונאים שהיו קשורים לאותם עיתונים.

Jewish Periodicals in the Former U.S.S.R 1988-1994 and Jewish Periodicals in Russia 1960-1994 are trilingual companion bibliographies (in Russian, Hebrew and English) of the Jewish press, including the Samizdat output. Compiled by Vladimir Karasik and edited by Mordecai Naor, these volumes were published by the Institute for use by libraries, journalists, researchers and research institutes throughout the world. They reflect the struggle by the Jewish intelligentsia in Russia and in the former republics of the USSR to maintain a free and independent press in Russian, the native language of the various republics, Yiddish and Hebrew. In addition to titles and descriptions of the periodicals, the two volumes include names of editors and staff members, many of whom have since settled in Israel and elsewhere as well as supplementary information gathered by the author from such sources as publishers and journalists who had been associated with the periodicals.

אטלס העיתונות היהודית ללשונותיה - כשמו כן הוא. מיוצגים בו יומנים וכתבי עת תקופתיים יהודיים מכל הזמנים ובכל הלשונות, באמצעות "השער הראשי" של העיתונים, הלוא הוא העמוד הראשון. עשרות העיתונים המובאים באטלס זה "מכסים" למעלה משלוש מאות שנה - מאז הולנד של המאה ה-17 ועד לעיתונים מהמאה שלנו, ואפילו מהתקופה האחרונה ממש. 

מראשית ימיה, נלחמו זה בזה בעיתונות היהודית, מבחינה לשונית, שני כיוונים: מזה - לשונם השימושית היום-יומית של יהודי אשכנז וספרד - יידיש וספניולית, וכן הלשון העברית, לשונם של תלמידי חכמים ומשכילים ולימים לשונה של תנועת התחייה היהודית, ומזה - לשון המדינה או האוכלוסיה האתנית שבתוכן חיו היהודים. השימוש בשפה הזרה, הלא-יהודית, ביטא את חבלי האמנציפציה היהודית בארצות מסוימות וגם את נטיות ההתבוללות. ואולם במקומות לא מעטים ההחלטה להופיע בשפה זרה, או במתכונת דו-לשונית לא היתה החלטה רצונית של המו"ל או של העורך, אלא נבעה מלחץ מצד השלטונות.

השפות הנפוצות ביותר בעיתונות היהודית לדורותיה הן: יידיש, לדינו, עברית, גרמנית, אנגלית, רוסית, פולנית וצרפתית, כשהדומיננטית בהן היתה יידיש עד למלחמת העולם השנייה, והיום כמובן ירשה העברית את מקומה מבחינת מספר כתבי העת. אותו תהליך שהוביל להצטמצמות העיתונות ביידיש חל גם על העיתונות היהודית בארצות ערב. עד 1948 (ובכמה ממדינות ערב עד 1967), עמדה עיתונות זו על קרוב ל-200 כתבי עת בערבית-יהודית, ערבית, עברית, לדינו, צרפתית, תורכית, אנגלית, ואפילו אחד ביידיש (במצרים). 

סיפור השפות של העיתונות היהודית בעולם הוא גם שיעור בתולדות הנדודים של עם ישראל בכל יבשות תבל, סיפור עלייתן וחיסולן של גלויות יהודיות וגם סיפור החורבן והתקומה - כפי שהם משתקפים בסטטיסטטיקה היבשה, לכאורה, של כתבי עת יהודיים ולשונותיהם.

The language atlas of the Jewish press is a listing of Jewish dailies and periodicals from all periods and in every language, displaying the fron pages of the periodicles themselves. Jewish newspapers have been appearing throughout the world for over 300 years, and from the very start, two linguistic trends in the Jewish press conflicted with each other: on the one hand, the everyday languages of both Ashkenazi and Sephardi Jews - Yiddish and Ladino, as well as Hebrew, the language of scholars and later the language of the Jewish revival, and on the other, the language of the state or of the ethnic population in which the Jews lived. The use of a non-Jewish language reflected a longing for Jewish emancipation in certain countries, as well as assimilationist tendencies, although often the choice of language was made due to pressure by the authorities who issued the publishing permit. The most popular languages used in Jewish press throughout its history were Yiddish, Ladino, Hebrew, German, English, Russian, Polish and French, with Yiddish the most dominant language of all until World War II, replaced by Hebrew in terms of number of periodicals today. The same historical process which led to the shrinking of the Yiddish press also affected the Jewish press in the Arab countries. Up to 1948 (and in some Arab countries, up to 1967), this press was comprised of nearly 200 periodicals in Judeo-Arabic, Arabic, Hebrew, Ladino, French, Turkish, English and even Yiddish. The story of the languages of the Jewish press throughout the world constitutes a history lesson on the wanderings of the Jewish people over all the continents of the world and on the waxing and waning of Jewish diasporas. It is a story of destruction and revival, reflected in the presumably dry statistics of Jewish periodicals and the languages in which they were published.