פרסומי המכון

הרחב הכל
על אודות הספר

העולם בצהוב: לידת עיתונות ההמון הארץ-ישראלית

(מ"הצבי" ל"האור", 1914-1884)

מחבר: עוזי אלידע | תל אביב 2015

מחיר: 50 ש"ח

עיתונות ההמון (שכונתה "צהובה", או "סנסציונית") הופיעה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. היא נשענה על טכנולוגיות דפוס ועריכה חדשות, הופצה במאות אלפי, ואחר כך במיליוני, עותקים, וריתקה אליה ציבור קוראים רחב, שאל המכנה המשותף הרחב ביותר שלו פנתה. היא סיפקה לקהל קוראיה דרמות וריגושים, דיווחים על מעשי פשע ועל אסונות, וגם סיפורים בהמשכים פרי עטם של סופרים ידועי השם. עיתונות ההמון חיפשה את הידיעה הבלעדית ("סקופ"), יזמה "מסעי צלב" נגד דמויות מוכרות ועשתה כל שלאל ידה לחולל שערוריות ולעורר פולמוסים לוהטים.
בסוף המאה התשע-עשרה החלה להופיע במזרח אירופה, באנגליה ובארצות הברית עיתונות המון יידית שעוצבה על פי המודל של העיתונות המערבית. מודל זה השפיע גם על לידתה של עיתונות המון עברית. אליעזר בן-יהודה ייסד בשנת 1884 את השבועון "הצבי", שהיה עיתון "היברידי" שפרסם כתבות צהובות לצד כתבות ומסות רציניות ומעמיקות. בשנת 1908, כשהשבועון הפך ליומון ושינה את שמו ל"האור", הוא קיבל אופי של עיתון המון. סגנון העריכה הצהוב נועד לא רק להגדיל את הכנסות העיתון, אלא גם להפיץ את הקריאה בעברית. בד בבד הוא הפיץ בקרב קוראיו תרבות צרכנית נהנתנית לצד אידאולוגיה לאומית ציונית. הצלחתו הקימה לו בשנת 1909 עיתון מתחרה, "החרות", שהפך לעיתון ההמון הנפוץ בארץ ישראל ערב מלחמת העולם הראשונה.
פרקי הספר מתארים ומנתחים את התפתחותה של עיתונות ההמון העברית בארץ ישראל מראשיתה ועד היעלמותה אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, את הנושאים שעסקה בהם, את סגנונה וקהל קוראיה כמו גם את המאבק בה מצד מי שראו בה עיתונות הדוניסטית, הרודפת אחר רכילות וסנסציות. הספר עוסק אפוא בפרק חשוב בתולדות העיתונות העברית בארץ ישראל.

עוזי אלידע הוא מרצה בכיר בחוגים להיסטוריה כללית ולתקשורת באוניברסיטת חיפה. הוא פרסם וערך ספרים ומאמרים בנושאי לידתן והתפתחותן של עיתונות הפמפלט העממית בצרפת במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה ושל עיתונות ההמון העברית בארץ בעידן העות'מאני והמנדטורי, וכן בחקר ההיסטוריוגרפיה הצרפתית במאות התשע-עשרה והעשרים. רבים מפרסומיו בעברית ראו אור בכתב העת "קשר".
 

על אודות הספר >

חדשות וקורות הימים: מחקרים בתולדות העיתונות והתקשורת העברית והיהודית 

מחבר: גדעון קוץ | ירושלים 2013

 

 

 

העיתונות העברית המודרנית נולדה עם השבועונים הראשונים במחצית המאה התשע-עשרה באירופה ועשתה שם כברת דרך ארוכה עד שהורישה את מאפייניה ותכונותיה, את מורכבות בעיותיה, הישגיה, פחדיה, תסביכיה וחלומותיה למדיה הארצישראליים והישראליים. אבל זרעי התכונות האלה כבר היו נטועים בה בצורותיה המוקדמות, מאז החלה להתעצב "תקשורת יהודית".
ארבעה-עשר פרקי הספר עוסקים בהיסטוריה של אמצעי התקשורת ובתולדות אנשי התקשורת, בד בבד עם ההיסטוריה כפי שהיא משתקפת בתקשורת (שלא אחת שותפה לעשיית ההיסטוריה). פרקים אלה נועדו להמחיש את האפשרויות הרבות הגלומות במחקר בתחום זה. ומעבר להיבט המחקרי ימצא קהל הקוראים הרחב בדפים אלה סיפור של הרפתקה מרתקת, שפושטת ולובשת צורה לאורך הדורות, אך נמשכת גם בימינו.

גדעון קוץ הוא פרופסור מן המניין לתקשורת והיסטוריה יהודית, ראש החוג לתרבות עברית ויהודית ולימודי ישראל באוניברסיטת פריס 8 וראש המכון האירופי לחקר התרבות העברית. מחקריו, שתורגמו ללשונות רבות וזכו בפרסים שונים, עוסקים בתולדות העיתונות והתקשורת בחברה היהודית, תעמולה ותקשורת בינלאומית. הוא עורך "קשר" - כתב העת לחקר תולדות העיתונות והתקשורת בעולם היהודי ובישראל, בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, ו"ראה" - כתב העת לחקר התרבות העברית באירופה. הוא משמש ככתב רשות השידור באירופה ושליח מיוחד ברחבי העולם.

על אודות הספר >

המנהיג והתקשורת: דוד בן-גוריון והמאבק על המרחב הציבורי 1963-1948

מחבר: רפי מן | תל אביב 2012

דמותו של דוד בן-גוריון התקבעה בזיכרון הקיבוצי כמנהיג כול-יכול שכוחו במעשים, לא בדיבורים, וגם כמי שנהנה משיתוף פעולה צייתני של "עיתונות מגויסת". ספר זה, העוסק במכלול פעילויותיו של ראש הממשלה הראשון בתחום התקשורת, בוחן מחדש כמה מהקביעות הללו.
לאמצעי התקשורת נועד בעיני בן-גוריון תפקיד חשוב בתהליך בניין האומה ובהטמעת ערכים ממלכתיים ופוליטיים. אלא שלהבדיל מהדימוי הנפוץ היה זה אתגר קשה ומורכב. המרחב הציבורי בישראל הצעירה היה מגוון, תוסס ורב-קולות, והתאפיין בעיקר בפיצול פוליטי וחברתי. עיתונאי התקופה הזדהו מאוד עם המדינה והרעיון הציוני, אך הזדהות זו לא מנעה אותם מלחשוף תופעות שליליות ולמתוח ביקורת על הממשלה ועל העומד בראשה. הם אימצו בדרך כלל את הקו הממשלתי בנושאי ביטחון ועלייה מארצות מצוקה, אולם לא נהגו כך בשורה של אירועי מפתח, בהם פרשת אלטלנה, קבלת השילומים מגרמניה ותקופת הצנע. המאבק על המרחב הציבורי חייב על כן את בן-גוריון לעשות שימוש נרחב במאמרים, בספרים, בשידורי רדיו, בתדרוכים ובכלים נוספים. כל אלה מוצגים בספר, לצד מאבקו המתמשך נגד הפעלת טלוויזיה בישראל.
בחינת שנותיה הראשונות של המדינה מבעד לפריזמה התקשורתית מעשירה את תמונת המרחב הציבורי הישראלי, ותורמת בו בזמן גם להעמקת הידע בתחום יחסי מנהיגים ותקשורת.
ד"ר רפי מן הוא חוקר תקשורת והיסטוריון. בין ספריו הקודמים: לא יעלה על הדעת (ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון בהיסטוריה הישראלית); עיתונאות - איסוף מידע, כתיבה ועריכה (עם יחיאל לימור); לקסיקון לתקשורת (עם יחיאל לימור וחנה אדוני).
 

על אודות הספר>

מאוסלו עד ההתנתקות: המאבק על ארץ ישראל השלמה בעיתוני חב"ד

מחברת: אורלי צרפתי | ירושלים 2010

שנות התשעים של המאה העשרים ייזכרו בתולדות החברה בישראל כשנים סוערות בעומדה על סיפן של הכרעות היסטוריות שחצו השקפות עולם ותפיסות פוליטיות מנוגדות.
המאבק הציבורי והפוליטי שניטש בין מצדדי תהליך השלום עם הפלסטינים ובין מתנגדיו העמיק את הפילוג וההקצנה בחברה הישראלית ושיאו ברצח פוליטי של ראש הממשלה יצחק רבין.
חסידות חב"ד עמדה בשנים אלה בתווך בין שני תהליכים היסטוריים סותרים מבחינתה: תהליך שלום הכרוך בפשרה טריטוריאלית והציפייה לביאת המשיח. המאבק על ארץ ישראל השלמה הונע מתפיסתה המשיחית. בשני המקרים בלטה חב"ד בשימוש נרחב באמצעי התקשורת הקיימים להפצת מסריה, בניסיון להשפיע ולעצב את דעת הקהל בישראל.
ספר זה בוחן תמורות המתחוללות בחסידות חב"ד, תוך בחינת השימוש שהיא עושה בעיתוניה כ'שופר' להפצת משנתה.
בחינת יחסה של חב"ד לסוגיית גבולות ארץ ישראל תורמת להבנת אחת מבעיות היסוד של השיח הפוליטי בישראל. המחקר בספר מבהיר כי השיח בין הציבור החילוני לדתי אינו עומד במישור אחד משום שכל צד יונק את סמכותו ממקורות שונים. הסתירה המתקיימת בין מדינה דמוקרטית למדינה יהודית עולה בכל עוזה בהכרעות מדיניות.  כך בתהליך השלום וכך בתכנית ההתנתקות הנידונים בספר זה. 

ד"ר אורלי צרפתי היא חוקרת ומרצה לתקשורת, ראש החוג לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל. עיקר מחקרה מתמקד בהיבטים שונים של יחסי הגומלין בין אמצעי התקשורת והחברה החרדית והדתית בישראל.
 

על אודות הספר >

מתווי דרכים: עיתונות אגודת ישראל

מחבר: יוסף פונד | תל אביב 2010

אגודת ישראל החלה בעשייה עיתונאית סמוך לאחר ייסודה, ב-1912, במטרה ליצור כלים להתמודדות עם מסרים חילוניים שהופיעו בעיתונות היהודית הכללית, והיא לוותה בחשש כי קריאת העיתונים תגרום ל"ביטול תורה.
התפתחות העיתונות האגודאית נתקלה בקשיים רבים: בראשית דרכה היא חסרה כתבים ועורכים בעלי ניסיון בעבודה עיתונאית; סייגים דתיים ותרבותיים שעורכי העיתונים הציבו לעצמם, כגון איסור כתיבה הגובלת ב"לשון הרע" ואי-פרסום מודעות שתכניהן אינם תואמים את תפיסות עולמם, היקשו על הכתיבה העיתונאית ופגעו ביציבות הכלכלית של העיתונים.
הקשיים הללו לא עצרו את צמיחת העיתונות האגודאית. בספר הובאו נתוני יסוד של כ-330 עיתונים מבין אלו שיצאו לאור ב-90 השנים שחלפו מאז ייסוד התנועה, המלמדים על יצירה עיתונאית עשירה, מגוונת וכתובה בשפות שונות. עיתוני חדשות ופובליציסטיקה של המחנות הפוליטיים שהתגבשו בתוך התנועה; עיתונים תורניים וספרותיים; עיתונים שיועדו לאוכלוסיות מיוחדות כגון נשים, ילדים ופליטי שואה.
דיון בהתפתחות העיתונות האגודאית וסקירת מגוון התפיסות הפוליטיות, התרבותיות והחברתיות שהוצגו בעיתונים האגודאיים, לסוגיהם, משקפים את הדרכים שהמחנה האגודאי התווה לעצמו במישורים הללו. 
 

ד"ר יוסף פונד עוסק בחקר אגודת ישראל כתנועה פוליטית. מאמריו וספריו דנים בהיבטים היסטוריים, אידיאולוגיים ותרבותיים בהתפתחות התנועה. ספריו הקודמים: פירוד או השתתפות, אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראלתנועה בחרבות, מנהיגות אגודת ישראל לנוכח השואהילקוט רעים חרדים, שירת משוררים אגודאיים צעירים בארץ-ישראל בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים.
 

על אודות הספר >

 

קריאה באין אונים: העיתונות היהודית בארץ ישראל, בבריטניה, בארצות הברית ובברית המועצות לנוכח השואה, בשנים 1945-1939

מחבר: יוסף גורני | תל אביב 2009

 

ספרו של ההיסטוריון יוסף גורני - קריאה באין אונים הוא המחקר היחיד, המקיף והיסודי ביותר, המשווה את עמדת העיתונות היהודית לנוכח השואה במלחמת העולם השנייה בארץ ישראל, ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות, בעברית, יידיש ואנגלית.

גורני בוחן את עמדתה של עיתונות זו בשתי תקופות: הראשונה - מפרוץ המלחמה בספטמבר 1939 עד אוקטובר 1942, השנייה - מנובמבר 1942 עד סופה במאי 1945. המחקר מגלה כי בתקופה הראשונה שלטה בעיתונות אי-הוודאות, עם נטייה אופטימית זהירה באשר לגורלם של יהודי אירופה הכבושה. ואילו בתקופה השנייה, כאשר ממדי הרצח ההמוני קיבלו אישור רשמי, מבליט גורני את הכרת חוסר האונים הפוליטי-לאומי אשר העיתונות היהודית נתנה לו ביטוי זועק, לנוכח יחסן של המדינות החופשיות. 

המחקר מראה כי העיתונות היהודית בארצות אלה, בלשונותיה השונות, היוותה מקור נאמן למסירת מידע על המתרחש בארצות הכיבוש, חרף העובדה שהידיעות אשר זרמו אליה, היו תחילה קשות מכדי להתקבל באמון מלא. עיתונות זו משמשת אחד המקורות החשובים להבנת המציאות הקיומית היהודית על שני פניה, בארצות הכבושות ובארצות החופשיות. היא הייתה הקול הגלוי, הרב לשוני, של ה"קהילייה הלא-מדומיינת" - כהגדרתו של גורני - של העם היהודי בעולם.
בכל אלה מעניק הספר לקורא הבנה נוספת ומעמיקה יותר של הפרק ההיסטורי הטרגי ביותר בתולדות העם היהודי.

יוסף גורני הוא פרופסור להיסטוריה, בעבר ראש המכון לחקר העיתונות היהודית באוניברסיטת תל אביב.
ספריו הרבים עוסקים בנושאים: תולדות תנועת הפועלים היהודית בארץ ישראל ובתפוצות, העימות היהודי-ערבי, יחסי ישראל והתפוצות, ההגות היהודית בארצות הברית ובישראל לאחר השואה, ואחרים.
חתן פרס בן-צבי (1975), פרס הספר היהודי בארצות הברית (1994) ופרס ביאליק (2006).

הוצאת הקיבוץ המאוחד | אוניברסיטת תל אביב
 

על אודות הספר >

הטור השמיני - מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן

מחבר: מרדכי נאור | תל אביב 2006

במשך 33 שנים, מ-1934 עד 1967, כתב המשורר נתן אלתרמן למעלה מ-1,000 טורים אקטואליים, רובם מחורזים, בשני עיתונים - בדבר, במסגרת המדור "הטור השביעי", ובהארץ - במדור "רגעים".

בפרקי הספר נעשה ניסיון שטרם נוסה: לכתוב את קורות הארץ הזאת, בעשרות השנים הסוערות הללו, באמצעות הטורים האקטואליים, כפי שהופיעו בעיתונים וכונסו בספרים. ענייני העולם, הארץ, היישוב, מדינת ישראל הצעירה, היחסים עם הערבים, מלחמות קרובות ורחוקות - כל אלה ועוד הרבה תוארו וטופלו על-ידי אלתרמן, והם שהעטו עליו, במידה רבה, את גלימת המשורר הלאומי.

הטור השמיני - בעקבות הטור השביעי המיתולוגי - בא להציע דרך חדשה ומקורית להכרה וללימוד של ההיסטוריה שלנו. הוא גם עומד על תרומתו הייחודית והמונומנטאלית של נתן אלתרמן לעיתונות ולתרבות הישראלית.

ד"ר מרדכי נאור הוא סופר וחוקר תולדות ארץ-ישראל. כתב וערך למעלה מ-100 ספרים בנושא זה, ביניהם ביוגרפיות של פנחס ספיר וחיים לסקוב, "ספר העליות" ו"ספר המאה". בעבר - מפקד גלי-צה"ל ומרצה בכיר באוניברסיטת תל-אביב ובמכללת בית ברל. 
חתן פרס סוקולוב (2002) ופרס הרצל (2006)

הוצאת הקיבוץ המאוחד | אוניברסיטת תל אביב
 

על אודות הספר >

מדינה נולדת בעמוד הראשון 

 עורך: מרדכי נאור, נספח לגיליון קשר 23, מאי 1998 (עברית ואנגלית)

 

The Front Page: A State Is Born

Editor: Michael Keren, Supplement, Quesher 23, May 1998
​(Hebrew and English)

 

 

חוברת זו מנסה לעקוב אחר מה שהתפרסם ב-42 עיתונים יהודיים בארץ-ישראל וברחבי העולם היהודי במהלך השבוע הראשון לקיומה של מדינת ישראל - מ-14 עד 21 במאי 1948. מן המבחר המובא בעמודי חוברת זו אפשר לעמוד על ההתלהבות הרבה שבה נתקבלו הקמת מדינת ישראל והכרת ארצות הברית וברית המועצות בה בעיתונות היהודית ברחבי העולם, בשבוע הראשון שלאחר הקמת המדינה. אותם עיתונים שהופיעו מ-15 במאי ואילך גם מתארים בהרחבה את פלישת צבאות מדינות ערב ואת עמידת המדינה הצעירה במערכה הכבדה להדיפתם. 
40 העיתונים של שנת 1948 מהווים קורפוס מיוחד במינו. הם מאפשרים לנו להציץ אל מעבר לכתפינו אל הימים ההירואיים ההם של 1948, ואל הרוח שנשבה בישראל הלוחמת על חייה ובעולם היהודי המלווה אותה בנאמנות ואף מסייע לה במאמץ מדיני וכספי, ואף בלחימה עצמה. רוח התקופה עולה מבין העמודים המצהיבים, שאנו החזרנו להם, במידת מה, את נעוריהם.
 

This booklet traces the reactions of 42 Jewish newspapers in Israel and abroad during the first week of the State of Israel, May 14-21, 1948, and reflects the deep emotion evoked in the Jewish press throughout the world by the establishment of the State of Israel and the American and Soviet recognition of it during the week following the proclamation of independence. Those papers that appeared from May 15th onward also carried detailed descriptions of the invasion by the Arab armies and the grim campaign mounted by the young state to repel them. These 42 newspapers constitute a unique documentary corpus. They allow us to glance back at the heroic days of 1948 and recapture the spirit of Israel fighting for its life and the loyalty of the Jewish world which supported it politically, financially and even in the actual fighting. This Zeitgeist wafts from the faded pages, which have in some measure been given a new lease on life.

על אודות הספר >

The Concentrations of Media Ownership and Freedom of the Press

Editor: Michael Keren | Tel Aviv 1996

 

 

  • The Concentrations of Media Ownership and Freedom of the Press contains the proceedings of an international conference entitled "Media ownership, freedom of the press and the future of democracy", held at the Institute on October 29-31, 1995. The book, edited by Prof. Michael Keren, studies the implications of the media concentration in relation to the problematic of preservation of the free marketplace of ideas, standards of fair competition, purity of political life, and the protection of the professional interests of workers in the field. Through a number of case studies relating to media industry in different countries, the book tries to find solutions for a pluralistic, multi-faceted media, which at the same time observes rules of ethics, fairness and good taste and upholds the rights of the individual and of society at large.

  •  
על אודות הספר >

 

"נחש צפע" - מלחמת המפרץ בראי ארבעה יומונים ישראליים

עורכים: שלום רוזנפלד ומרדכי נאור | תל אביב 1996

 

"Poisonous Snake" - The Gulf War as Reflected in Four Israeli Daily Newspapers

Editors: Shalom Rosenfeld and Mordecai Naor | Tel Aviv 1996

מלחמת המפרץ, שנמשכה חודש וחצי, מאמצע ינואר עד סוף פברואר 1991, הותירה את רישומה העמוק על ישראל, אף שהמדינה וצבאה לא השתתפו בה באופן פעיל. הייתה זו המלחמה הראשונה שבה העורף הפך לחזית ולצה"ל היה תפקיד עקיף בלבד. כל חלקי החברה הישראלית היו מעורבים במלחמה, כמעט תמיד באורח סביל, תופעה בלתי-מוכרת בכל המלחמות הקודמות. 
תלמידי התוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב, שלמדו בסמסטר ב' ב-1991 בשיעורו של שלום רוזנפלד על חדשות, קיבלו מטלה לעקוב אחר פרסומי העיתונות היומית הישראלית בששת השבועות האמורים. הם עשו זאת מיד בתום המלחמה, כאשר הונחו לבדוק ארבעה מהעיתונים הגדולים באותם ימים: הארץ, ידיעות אחרונות, מעריב וחדשות. כל קבוצת תלמידים קיבלה על עצמה לסרוק ולסקור את אחד מארבעת העיתונים, ועל הסטודנטים הוטל "לצלם" את נקודת מבטה של התקשורת הכתובה בישראל על המלחמה משלושה היבטים: הצורה, התכנים והמסרים. 
עבודתן של ארבע הקבוצות רואה אור בספר שלפנינו. מן הראוי להדגיש כי אין מדובר במחקר, אלא במעין סקר, שלא הקיף את כל התקשורת הכתובה הישראלית בעת מלחמת המפרץ וגם לא עסק בתקשורת האלקטרונית, להוציא אותם מקרים שבהם היא אוזכרה בעיתונים הנסקרים. לזו - על הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים המרכיבים אותה - היה מקום מרכזי בחיי אזרחי המדינה בתקופת המלחמה, ויעיד שם הספר - נחש צפע - הלקוח מהודעת האזעקה שהושמעה באמצעי התקשורת האלקטרוניים. יש לראות, לפיכך, את העבודה שלפנינו כבסיס לעבודת מחקר עתידה, על תפקידה ותפקודה של העיתונות הישראלית בעת מלחמת המפרץ.  
 

על אודות הספר >

כתבי-עת ועיתונים יהודיים בצפון אפריקה

מחבר: אברהם הטל, עורך: מרדכי נאור | 1996 (עברית וצרפתית)

 

La Presse Peridique Juive d'Afrique du Nord

Compiled by Robert Attal, edited by Mordecai Naor | 1996 (Hebrew and French)

 

החוברת כתבי-עת ועיתונים יהודיים בצפון אפריקה היא ביבליוגרפיה דו-לשונית (צרפתית ועברית) של העיתונות היהודית בצפון אפריקה. את החומרים אסף אברהם (רוברט) הטל וערך מרדכי נאור. הכרך כולל מידע מפורט על עיתונים וכתבי עת המצויים באוספי ספריות וארכיונים בישראל ובצרפת ובאוסף הפרטי של אברהם הטל. עיתונים אלה, שנדפסו במגוון שפות - עברית, ערבית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית - משקפים את חיי התרבות והחברה של הקהילות היהודיות בלוב, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו. מלבד כותרות העיתונים ותיאורם, הכרך כולל גם שמות של עורכים ואנשי צוות שהיו קשורים עמם.   

 

La Presse Peridique Juive d'Afrique du Nord is a bilingual bibliography (in French and in Hebrew) of the Jewish press in North Africa. Compiled by Robert Attal and edited by Mordecai Naor, this volume contains detailed information about the Jewish newspapers and periodicals which can be found in the inventory of Israeli and French libraries and archives, as well as in Robert Attal's private collection. Published in different languages, Hebrew, Arabic, French, Spanish or Italian, these periodicals reflect the cultural life and the social Jewish communities of Libya, Tunisia, Algeria and Morocco. In addition to titles and descriptions of the periodicals, this volume includes names of editors and staff members who were associated with them.

על אודות הספר >

עתונים, כתבי-עת ופרסומים יהודיים בברית המועצות לשעבר, 1994-1988 

מחבר: ולדימיר קרסיק, עורך: מרדכי נאור | תל אביב 1995 (רוסית, עברית, אנגלית)

 

Jewish Periodicals in the Former U.S.S.R 1988-1994 

Compiled by Vladimir Karasik, edited by Mordecai Naor | Tel Aviv 1995 (Russian, Hebrew, English)

החוברות עתונים, כתבי עת ופרסומים יהודיים בברית המועצות לשעבר, 1994-1988 ועתונים, כתבי עת ופרסומים יהודיים: רוסיה, 1994-1960 הן חוברות ביבליוגרפיות משלימות בשלוש שפות (רוסית, עברית ואנגלית) של פרסומים יהודיים, ובכללם גם פרסומי מחתרת (סמיזדט). את החומרים אסף ולדימיר קרסיק וערך מרדכי נאור, ושני הכרכים נדפסו על ידי המכון לחקר העיתונות לשימושם של ספריות, עיתונאים, חוקרים ומכוני מחקר ברחבי העולם. הם משקפים את מאבקם של אנשי הרוח היהודים ברוסיה וברפובליקות של ברית המועצות לשעבר לשמור על עיתונות חופשייה ועצמאית בשפה הרוסית, שפת המקום ברפובליקות השונות, ביידיש ובעברית. מלבד כותרות העיתונים ותיאורם, שני הכרכים כוללים שמות של עורכים וחברי צוות, שרבים מהם התיישבו מאז בישראל או בארצות אחרות, ומידע נוסף שנאסף על ידי המחבר ממקורות כגון מוציאים לאור ועיתונאים שהיו קשורים לאותם עיתונים.

 

Jewish Periodicals in the Former U.S.S.R 1988-1994 and Jewish Periodicals in Russia 1960-1994 are trilingual companion bibliographies (in Russian, Hebrew and English) of the Jewish press, including the Samizdat output. Compiled by Vladimir Karasik and edited by Mordecai Naor, these volumes were published by the Institute for use by libraries, journalists, researchers and research institutes throughout the world. They reflect the struggle by the Jewish intelligentsia in Russia and in the former republics of the USSR to maintain a free and independent press in Russian, the native language of the various republics, Yiddish and Hebrew. In addition to titles and descriptions of the periodicals, the two volumes include names of editors and staff members, many of whom have since settled in Israel and elsewhere as well as supplementary information gathered by the author from such sources as publishers and journalists who had been associated with the periodicals.

על אודות הספר >

עתונים, כתבי עת ופרסומים יהודיים: רוסיה, 1994-1960

מחבר: ולדימיר קרסיק עורך: מרדכי נאור | 1994 (רוסית, עברית, אנגלית)

 

Jewish Periodicals in the Russia 1960-1994

Compiled by Vladimir Karasik, edited by Mordecai Naor | Tel Aviv 1994 (Russian, Hebrew, English)

החוברות עתונים, כתבי עת ופרסומים יהודיים בברית המועצות לשעבר, 1994-1988 ועתונים, כתבי עת ופרסומים יהודיים: רוסיה, 1994-1960 הן חוברות ביבליוגרפיות משלימות בשלוש שפות (רוסית, עברית ואנגלית) של פרסומים יהודיים, ובכללם גם פרסומי מחתרת (סמיזדט). את החומרים אסף ולדימיר קרסיק וערך מרדכי נאור, ושני הכרכים נדפסו על ידי המכון לחקר העיתונות לשימושם של ספריות, עיתונאים, חוקרים ומכוני מחקר ברחבי העולם. הם משקפים את מאבקם של אנשי הרוח היהודים ברוסיה וברפובליקות של ברית המועצות לשעבר לשמור על עיתונות חופשייה ועצמאית בשפה הרוסית, שפת המקום ברפובליקות השונות, ביידיש ובעברית. מלבד כותרות העיתונים ותיאורם, שני הכרכים כוללים שמות של עורכים וחברי צוות, שרבים מהם התיישבו מאז בישראל או בארצות אחרות, ומידע נוסף שנאסף על ידי המחבר ממקורות כגון מוציאים לאור ועיתונאים שהיו קשורים לאותם עיתונים.

 

Jewish Periodicals in the Former U.S.S.R 1988-1994 and Jewish Periodicals in Russia 1960-1994 are trilingual companion bibliographies (in Russian, Hebrew and English) of the Jewish press, including the Samizdat output. Compiled by Vladimir Karasik and edited by Mordecai Naor, these volumes were published by the Institute for use by libraries, journalists, researchers and research institutes throughout the world. They reflect the struggle by the Jewish intelligentsia in Russia and in the former republics of the USSR to maintain a free and independent press in Russian, the native language of the various republics, Yiddish and Hebrew. In addition to titles and descriptions of the periodicals, the two volumes include names of editors and staff members, many of whom have since settled in Israel and elsewhere as well as supplementary information gathered by the author from such sources as publishers and journalists who had been associated with the periodicals.

על אודות הספר >

אטלס לשונות העתונות היהודית בעולם

עורכים: שלום רוזנפלד ומרדכי נאור

מוסף מיוחד לגיליון "קשר" מס' 10, נובמבר 1991 (עברית ואנגלית)

 

Language Atlas of the Jewish Press Worldwide

editors: Shalom Rosenfeld and Mordecai Naor

Special Supplement Qesher no. 10, November 1991 (Hebrew and English)

אטלס העיתונות היהודית ללשונותיה - כשמו כן הוא. מיוצגים בו יומנים וכתבי עת תקופתיים יהודיים מכל הזמנים ובכל הלשונות, באמצעות "השער הראשי" של העיתונים, הלוא הוא העמוד הראשון. עשרות העיתונים המובאים באטלס זה "מכסים" למעלה משלוש מאות שנה - מאז הולנד של המאה ה-17 ועד לעיתונים מהמאה שלנו, ואפילו מהתקופה האחרונה ממש. 

מראשית ימיה, נלחמו זה בזה בעיתונות היהודית, מבחינה לשונית, שני כיוונים: מזה - לשונם השימושית היום-יומית של יהודי אשכנז וספרד - יידיש וספניולית, וכן הלשון העברית, לשונם של תלמידי חכמים ומשכילים ולימים לשונה של תנועת התחייה היהודית, ומזה - לשון המדינה או האוכלוסיה האתנית שבתוכן חיו היהודים. השימוש בשפה הזרה, הלא-יהודית, ביטא את חבלי האמנציפציה היהודית בארצות מסוימות וגם את נטיות ההתבוללות. ואולם במקומות לא מעטים ההחלטה להופיע בשפה זרה, או במתכונת דו-לשונית לא היתה החלטה רצונית של המו"ל או של העורך, אלא נבעה מלחץ מצד השלטונות.

השפות הנפוצות ביותר בעיתונות היהודית לדורותיה הן: יידיש, לדינו, עברית, גרמנית, אנגלית, רוסית, פולנית וצרפתית, כשהדומיננטית בהן היתה יידיש עד למלחמת העולם השנייה, והיום כמובן ירשה העברית את מקומה מבחינת מספר כתבי העת. אותו תהליך שהוביל להצטמצמות העיתונות ביידיש חל גם על העיתונות היהודית בארצות ערב. עד 1948 (ובכמה ממדינות ערב עד 1967), עמדה עיתונות זו על קרוב ל-200 כתבי עת בערבית-יהודית, ערבית, עברית, לדינו, צרפתית, תורכית, אנגלית, ואפילו אחד ביידיש (במצרים). 

סיפור השפות של העיתונות היהודית בעולם הוא גם שיעור בתולדות הנדודים של עם ישראל בכל יבשות תבל, סיפור עלייתן וחיסולן של גלויות יהודיות וגם סיפור החורבן והתקומה - כפי שהם משתקפים בסטטיסטטיקה היבשה, לכאורה, של כתבי עת יהודיים ולשונותיהם.

 

The language atlas of the Jewish press is a listing of Jewish dailies and periodicals from all periods and in every language, displaying the fron pages of the periodicles themselves. Jewish newspapers have been appearing throughout the world for over 300 years, and from the very start, two linguistic trends in the Jewish press conflicted with each other: on the one hand, the everyday languages of both Ashkenazi and Sephardi Jews - Yiddish and Ladino, as well as Hebrew, the language of scholars and later the language of the Jewish revival, and on the other, the language of the state or of the ethnic population in which the Jews lived. The use of a non-Jewish language reflected a longing for Jewish emancipation in certain countries, as well as assimilationist tendencies, although often the choice of language was made due to pressure by the authorities who issued the publishing permit. The most popular languages used in Jewish press throughout its history were Yiddish, Ladino, Hebrew, German, English, Russian, Polish and French, with Yiddish the most dominant language of all until World War II, replaced by Hebrew in terms of number of periodicals today. The same historical process which led to the shrinking of the Yiddish press also affected the Jewish press in the Arab countries. Up to 1948 (and in some Arab countries, up to 1967), this press was comprised of nearly 200 periodicals in Judeo-Arabic, Arabic, Hebrew, Ladino, French, Turkish, English and even Yiddish. The story of the languages of the Jewish press throughout the world constitutes a history lesson on the wanderings of the Jewish people over all the continents of the world and on the waxing and waning of Jewish diasporas. It is a story of destruction and revival, reflected in the presumably dry statistics of Jewish periodicals and the languages in which they were published.

על אודות הספר >

 

קשר - חוברת מיוחדת, עתונים ועתונאים יהודיים בגרמניה

עורך: מרדכי נאור | אוניברסיטת תל אביב 1989 (גרמנית ועברית)

 

Qesher - Sonderfeft, Juedische Zeitungen und Journalisten in Deutschland

Redakteur: Mordechai Naor | Tel Aviv 1989

חוברת זו, הוצאה מיוחדת עברית-גרמנית של כתב העת קשר, מוקדשת לעיתונאים ולעיתונים יהודיים בגרמניה. זהו ניסיון ראשון של המכון לחקר העיתונות היהודית באוניברסיטת תל אביב להפנות את הזרקור לחטיבה מיוחדת של עיתונות יהודית שהמכנה המשותף שלה הוא לאו דווקא השפה, כי אם הארץ שבה צמחה, שבה התפתחה, ולבסוף - חוסלה יחד עם מרבית קוראיה.

העיתון היהודי הראשון בגרמניה הופיע לא בגרמנית כי אם בעברית. זה היה כתב העת קצר הימים של משה מנדלסון, קהילת מוסר (שני גיליונות ב-1750), וזמן קצר אחריו המאסף העברי, שהופיע ברציפות 27 שנים, אף הוא בהשתתפותם של מנדלסון ותלמידיו. הבא אחריהם ברבע האחרון של המאה ה-18 היה דירענפורטער פריפילעגירטה צייטונג, כתב עת בשפה הגרמנית אך באותיות עבריות. מאז, במשך יותר ממאתיים שנה, הופיעו בגרמניה כתבי עת יהודיים לפחות בשלוש שפות: גרמנית, עברית ויידיש.
גרמניה יכולה במובן מסוים לשמש ראי נאמן לרב-גוניותה של העיתונות היהודית. היו בגרמניה ביטאונים לכל זרמי המחשבה וגוני החברה היהודיים: ההשכלה, הרפורמה והאמנציפציה. סוגיות תיאולוגיות, אידיאולוגיות, פוליטיות, ספרות, הגות כלכלה - בכל התחומים הללו עסקו יהודי גרמניה בביטאוניהם, בכמה שפות, בהם אישים ילידי גרמניה וגם מהגרים שאיוו לעצמם את גרמניה התוססת בחיי הרוח והאמנות שלה למקום מושבם.

ברלין וערי האוניברסיטאות הגרמניות היוו מוקד משיכה לאינטליגנציה יהודית ממזרח אירופה, בהם סופרים שעסקו במו"לות ובעיתונאות, כמו ח"נ ביאליק, שאול טשרניחובסקי ואורי צבי גרינברג, ששהו בתקופות שונות בברלין ופיתחו פעילות פובליציסטית-ספרותית ענפה. בגרמניה יצא הביטאון הראשון של החזנים, וגם כתב עת מיוחד של חרשים-אילמים יהודים. עיתונים יהודיים עסקו בבעיות קיומיות, אך גם בהבלי העולם הזה: ביטאונים לדמוגרפיה יהודית כמו גם עלוני הומור. אישים יהודים רבים העלו ברחבות השכלתם, בעמקות הגותם בשנינות ביטוים את הפובליציסטיקה הגרמנית הכללית לרמה מן הטובות ביותר באירופה. בחוברת זו מוצג מעט ממורשת מופלאה זו של עיתונות ועיתונאות יהודית בגרמניה. 
 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>