מורכבותו של סאלח שבתי כטקסט קולנועי – רמי קמחי
קשר 58, עמ' 139-129
תקציר
סאלח שבתי (1964) הוא סרט מעורר מחלוקת מזה חצי מאה. מצד אחד הוא נתפס, בעיקר על ידי מבקרי תקופתו, כסאטירה נשכנית על הממסד הציוני, ומצד שני ביקורת מאוחרת ראתה בו קומדיית בורקס אוריינטליסטית המחניפה לקהלה. הסרט התקבל בזמנו ככזה שמציג את גיבורו המזרחי באופן שובה לב, ואילו מבקרים עכשוויים דוחים אותו כסרט שמשמיץ את המזרחים כסובלים מפיגור תודעתי, חברתי ופוליטי. מטרתי במאמר זה היא להסביר באיזה אופן הסרט, כטקסט קולנועי מורכב, מאפשר את יישובן של עמדות סותרות אלה כלפיו.
תוך כדי ניתוח קפדני של הסרט כטקסט קולנועי, על רקע הקולנוע הישראלי של תקופתו, ובחינה של הטקטיקות והאסטרטגיות הקולנועיות שננקטו, אני מצביע על כך שבמהלך השנים לא שאלו המבקרים את השאלות הנכונות, וכי סאלח שבתי לא התכוון לפגוע באליטות הציוניות וגם לא להשמיץ ו/או להחמיא למזרחים. מטרתו העיקרית של קישון בסאלח שבתי הייתה איון העבריות והצגתה של הסובייקטיביות העברית כזהות פאנטום, כלומר כלא קיימת הלכה למעשה במרחב הישראלי תוך כדי שמירה על מעמדה הבכיר של האליטה הציונית האשכנזית. מטרות אלה הושגו בסרט במלואן.
