"בַּאבוד רשעים": על מותם של בניטו מוסוליני, אדולף היטלר ויוסיף סטלין בעיתונות העברית - ברק בר־זוהר

תקציר

במאמר זה נבחנים סיקורי מותם של בניטו מוסוליני, אדולף היטלר ויוסיף סטלין בעיתוני הארץ, דבר, המשקיף, חרות, מעריב, על המשמר, הצופה וקול העם. ניתוח התוכן האיכותני של הסיקורים מגלה כי היחס אל מוסוליני בעיתונות העברית היה כאל עריץ רצחני ועושה דברו של היטלר וכמי שקיבל את גמולו כאשר גופתו נתלתה בכיכר העיר ונרמסה על ידי ההמון האיטלקי. היטלר תואר כצורר האיום ביותר שקם לעם היהודי, כמפלצת האחראית לשואה וכדמות שנואה, מנוולת, קיצונית ושטנית המגלמת את שיא הבנליות והרשע האנושי. על רקע משנתו האלימה ופעולותיו הרצחניות של היטלר, וכמנהיגה של האומה הגרמנית, העיתונים ניתחו את דפוסי אישיותו ותהו: כיצד תיזכר ותונצח דמותו בהיסטוריה? האם העם הגרמני יידרש לחשבון נפש?
בניגוד אליהם סוקר מותו של סטלין באופן דו-ערכי ורב-משמעי. מחד גיסא צוינה אחריותו הראשית לרצח המונים ולדיכוי, הרעבה ושעבוד של מיליוני אזרחים. מאידך גיסא הוא הצטייר כאידיאליסט, כפוליטיקאי מחושב וכריזמטי וכמצביא אימתני אשר הכניע את הצבא הנאצי. יתרה מזאת, בעל המשמר, וביתר שאת בקול העם, הובעה כלפי סטלין הערצה עזה. הם הציגוהו כאידיאולוג מבריק, כגאון פוליטי, כמצביא מזהיר, כמנהיג דגול, כמשכין שלום בין-יבשתי, כמאחד פועלי העולם וכשליט שהעם היהודי חב לו תודה.