חשיפת זוועות בסיקור מאורעות שנות העשרים והשלושים בעיתונות היישוב - דבורה גלעדי

תקציר

חשיפת מעשים אכזריים בתקשורת המודרנית נועדה לשתף את הקורא בחוויית הסבל של הקורבן ובכך להפוך אותו לשותף לטראומה. המטרה היא לעורר את הציבור לפעולה ולהתקוממות. במאמר נערכה השוואה בין שני גלים של אירועי דמים טראומתיים ליישוב: מאורעות שנות העשרים, ובעיקר מאורעות 1929 האכזריים והרצחניים מבניהם; והמרד הערבי בשנות השלושים (1939-1936), שכלל אלפי אירועי טרור לאורך שלוש שנים.

במאמר מוצג הבדל חד בין גלי האירועים האלה לאלה בסיקור שנועד לזעזע. מאורעות שנות העשרים סוקרו באופן מעורר אימה במטרה לזעזע: תמונות זוועה, תיאורים מפורטים, השוואות לפוגרומים ועוד. שנות המרד הערבי, לעומת זאת, סוקרו בטרמינולוגיה שונה בתכלית שהציגה אירועי טרור טריוויאליים בקריאה לעידוד ולהשלמה. בסיקור לוויות המיקוד היה בטקסיות במקום באובדן ומשטר הרגשות עודד איפוק. במקום להדגיש זוועות הודגש רגש הכבוד לנרצחים. בעוד עיתונות שנות העשרים ניסתה לעורר התקוממות, עיתונות ימי המרד הערבי הובילה באופן אקטיבי תהליך של השלמה עם מציאות של מלחמת דמים ושלילת אֵבל כחלק ממדיניות הבלגה ורצון שהתשובה למאורעות תהיה התחזקות היישוב ולא התקוממותו.